מתחילים בפירוק וחיתוך החרובים:

ניקח את החרובים, נקטום את שתי הקצוות,

ונחתוך לחתיכות קטנות של בערך 1 ס"מ.

חשוב בשלב זה להפריד את הגרעינים,

מהם נכין דייסה או תורמו-חרוב (מתכונים פה באתר) מבשר החרוב עצמו.

ככל שהחתיכות יהיו יותר קטנות, כך גדל שטח הפנים דרכו המתיקות שבחרוב יכולה לצאת.

בעזרת חיתול בד -

מסננים את המים של החרובים,

שמים את הנוזלים החומים בסיר רחב.

כדי להוציא את מקסימום המתיקות מהחרובים:

לוקחים שני חופנים של חתיכות חרובים שמים בחיתול וסוחטים היטב.

חוזרים על הפעולה עם כל חתיכות החרובים שנותרו.

מצרפים את הנוזלים החומים הנסחטים לסיר.

לוקחים את החרובים שסחטנו,

משטחים אותם על תבנית נקיה.

מכניסים לתנור על 120 מעלות לייבוש.

זה יכול לקחת שעה או יותר, תלוי בתנור.

כשהחרובים יבשים, נקרר אותם ונכניס לבלנדר. נטחן לאבקה והאבקה הזאת היא קמח חרובים.

אפשר להשתמש בה למאפים, תבשילים, ממרחים מתוקים, ועוד.

משרים את החרובים במים.

מטרת ההשריה היא לאפשר למתיקות שבחרובים לימוס למים.

כדי לעשות את זה, מכניסים את החרובים החתוכים למים חמימים,

ותוך כדי ההשריה מחממים את המים פעם או פעמיים לטמפ של בערך 60 מעלות.

כמה זמן להשרות ?

לפחות 10 שעות. ככל שתשרו יותר כך יותר סוכר ימס אל המים ויצא לכם יותר דבש.

מבשלים את הנוזל המסונן באש גבוהה

למשך חצי שעה.

מומלץ לקפות כל קצף שצף ועולה לפני השטח.

ואז מורידים לחום בינוני-נמוך במשך כ3 שעות חצי מכוסה (בסיר רחב ושטוח יקח פחות זמן, ובסיר עמוק וצר יקח יותר זמן).

המטרה היא לאדות את המים ושישארו מים עם סוכרים מרוכזים.

​

מתי עוצרים?

על פי מבחן הריבה - כשלוקחים כף מהנוזל ושמים על צלחת קרה, מחכים 3 דקות ואז מעבירים אצבע בנוזל.

אם הנוזל מכסה את השביל שעשינו עם האצבע במהירות - המשיכו לבשל.

אם השביל נסגר באיטיות - אפשר לסגור את האש.

נעביר את דבש החרובים (הנוזל המצומצם) לצנצנת מעוקרת.

ניתן לשמור במקרר או בחוץ.

אחוז הסוכרים מספיק גבוה (ואחוז המים מספיק נמוך) כדי שישמר בחוץ, אבל אם אתם לא בטוחים, שמרו במקרר.